מושב אוגדה היה מושב עובדים של תנועת המושבים בחבל ימית שבצפון חצי האי סיני. המושב הוקם בשטח חולי סמוך לצומת רפיח, כשישה קילומטרים ממערב לקו הגבול הבינלאומי (הקו הירוק) שבין מדינת ישראל למצרים וכעשרה קילומטרים מדרום לחוף הים, במקום שבו הוקמה בהמשך העיר ימית.
המושב נקרא על שם אוגדת הפלדה (אוגדה 84) שהייתה אוגדה צה"לית שלחמה במלחמת ששת הימים בצפון סיני בפיקודו של אלוף ישראל טל. המושב פונה ונהרס במסגרת פינוי חצי האי סיני והשבתו לידי המצרים כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים.
ליד המושב נמצאו מרבצי גז טבעי אשר הופקו בקידוח "שדות".

​

הקמת היישוב והאכלוס
אוגדה היה המושב השלישי שעלה על הקרקע בחבל ימית, בדצמבר 1975, לאחר שדות ונתיב העשרה. שש-עשרה המשפחות הראשונות שהתיישבו במקום הורכבו מיוצאי קיבוצים, מושבים, ש"גויסו" באמצעות מודעות בעיתונות מטעם תנועת המושבים, להתיישב במושב.

ב-31 ביוני 1975 עלו חמש משפחות למרכז הגושי אבשלום שליד שדות. משפחות אלה היו המייסדים שיועדו להקים את מושב אוגדה. רעיון ההקמה הועלה בתנועת המושבים ששאפו ליישב ביישובים רבים את פיתחת שלום. בסוף אוגוסט 1975 הצטרפו עוד 3 משפחות.

אוגדה הייתה בראשיתה מושבוץ (מושב קיבוץ), החברים עבדו במשותף, גידלו עגבניות בתי זכוכית במושב שדה ניצן כהכשרה לקראת העלייה לאוגדה. חלק מהבחורים עבדו בחולות אוגדה וגידלו 60 דונם תפוחי אדמה ובצל. בשלב המושבוץ כל משפחה קבלה מהסוכנות היהודית דמי מחייה חודשיים, על סך 1,000 לירות.

ב-31 בינואר 1975 משרד השיכון פרסם את הפרוגרמה להקמת מושב אוגדה על בסיס תקציב 1975. הפרוגרמה כללה:

מבני מגורים, 40 יחידות דיור מטיפוס אשטרום. כמו כן, היישוב כלל בין היתר מועדון, גן ילדים, מזכירות, מחסן נשק, מרפאה, צרכנייה ובית גנרטור חשמלי
באוקטובר 1975 משרד השיכון העביר למע"צ את כל האישורים והתקציב לסלילת הכבישים הפנימיים ביישוב וחיבורו לכביש היציאה ממושב שדות.

כבר בדצמבר 1975 מבלי להמתין לאישורי הביטחון הנדרשים, עלתה הקבוצה ליישב את מושב אוגדה כשמצטרפים אליה 7 משפחות נוספות (סך הכול 16 משפחות). אלה הם משפחות "המייסדים".

תוך חצי שנה הוקמו בתי הצמיחה מזכוכית למתיישבים. המשפחות החלו לגדל עגבניות ב-2 דונם בתי צמיחה מזכוכית, בעבודה עצמית. במקביל נבנה בכניסה למושב בית אריזה מרכזי בהשקעה גדולה למיון ואריזת העגבניות שהיו מיועדות לייצוא.

ביולי 1976 עלה גל המתיישבים השני – שכלל 15 משפחות. כל מתיישב חדש קיבל דונם אחד של בית צמיחה[דרושה הבהרה] וממנו אמורה הייתה המשפחה להתקיים. בשנת 1977 עלה הגל השלישי שכלל 16 משפחות שהצטרפו לאוגדה.

בשנת 1977 אמצעי הייצור הוגדלו פעם נוספת לכולם, מבנה המשק המשפחתי כלל בחלקה א' שליד הבית 2 דונם בתי זכוכית, דונם בית רשת ודונם בית פלסטיק לגידול פרחים. בנוסף המתיישבים החלו לעבד ולגדל גם בשטחים פתוחים שמחוץ לגדר המושב והתחילו להעסיק עובדים שכירים.

במאי 1980 התקבל אישור להגדיל את המושב בעוד 12 מבני מגורים ו-3 מקלטים.

בשיא ההתפתחות של המושב התגוררו בו 52 משפחות והשתרע על שטח של כ-630 דונם.

​

אמצעי ייצור
עם העלייה על הקרקע בדצמבר 1975, כל משפחה קבלה מהסוכנות היהודית בית בעל 3 חדרים הול ומטבח בשטח של 68.6 מ"ר. בבניה מתועשת, שנבנה מבטון דרוך על ידי חברת אשטרום ושני דונם בתי זכוכית לגידול עגבניות לייצוא בחלקה א' הצמודה לבתי המתיישבים. כל שלוש משפחות קבלו טרקטור לביצוע העיבודים בתוך בתי הזכוכית ולהובלת התוצרת לבית האריזה המשותף של המושב. בשנת 1979 הושלמה ה"פרצלציה" והתשתית לגידולי שדה בשטח פתוח, בחלקות שמחוץ לגדר המושב (חלקות ב' ו-ג'). שיווק התוצרת לייצוא התבצע על ידי אגרקסקו.

עסקית חברי המושב היו מאוגדים במסגרת שותפות שנקראה, "אוגדה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ".

בית האריזה המשותף למיון ואריזת העגבניות לייצוא, הוקם בכניסה הצפונית של המושב פעל כחברה פרטית בשם בית אריזה א.י.ל. בע"מ (א.י.ל. = אוגדה ירקות לייצוא).

חברי המושב גידלו בעיקר עגבניות לייצוא בבתי זכוכית ופרחים בבתי רשת וחממות מכוסות פלסטיק. הצלחתם הכלכלית, עודדה הקמת יישובים נוספים בחבל ימית. כגון: ניר אברהם, תלמי יוסף, פריאל ואחרים.

חינוך וחברה
במושב הוקמו פעוטון לילדים עד גיל 3 ושני גני ילדים, לילדים מגיל 3 ועד גיל שש בפיקוח משרד החינוך. ילדי בתי הספר הוסעו לבית הספר האזורי שהוקם במרכז אבשלום בצמוד למושב שדות.

​

הפינוי
רבים מחברי המושב התנגדו לפנוי ויצאו להפגנות בצומת רפיח עם תושבי המושבים האחרים במטרה לעצור את הנסיגה מחבל ימית. האמנית המקומית, יונה לוי גרוסמן אף פנתה לנשיא המדינה יצחק נבון בקריאה בתקשורת להפסקת ההסתה והדמוניזציה שנעשתה למתיישבי חבל ימית שנעשו לדבריה.

במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים בו הוחלט על החזרת חצי האי סיני לידי מצרים פונה המושב ב-22 באפריל 1982 ובתיו נהרסו.

רבים מחברי המושב הקימו את המושבים עין הבשור שבמועצה האזורית אשכול ואת מושב נתיב העשרה במועצה האזורית חוף אשקלון. בשלב הפינוי היו במושב רק 48 משפחות. סכום הפיצויים שקבלה כל משפחה ממושב אוגדה עמד בממוצע על סך 433 אלף דולר.